לא בין ישראל לפלסטינים – אלא בין כסף גדול למזרח תיכון ישן.
מהלך דרמטי שעשוי לשנות את מפת ההשקעות, הסחר והכוח האזורי
זה לא הסכם שלום קלאסי, וזה גם לא עוד סבב של דיפלומטיה עם תקווה לשלום ישראלי-פלסטיני. אם ערב הסעודית תצטרף להסכמי אברהם – זה מהלך של שינוי כללי המשחק הכלכליים והאסטרטגיים במזרח התיכון.
זו הסכמת אינטרסים היסטורית – לא בין מדינות אויב, אלא בין טכנולוגיה, ביטחון וכסף גדול.
מאחורי הדיבורים על דגלים
וחיבוקים, מתבשל מהלך שמסביר למה כל העולם שותק מול מה שקורה פה בחודשים האחרונים:
סעודיה רוצה: טכנולוגיה, גרעין אזרחי וביטחון ישראל רוצה: גישה לשוק חדש, השקעות ונורמליזציה מדינית ארצות הברית רוצה: הישג דיפלומטי גדול בתקופה של משברים גלובליים
וכולם – מוכנים לשלם את המחיר.
ומה מדהים? כל זה בלי שישראל תידרש לזוז אפילו סנטימטר בגזרת עזה, שכם או רמאללה.
קו תל אביב–ריאד תהפך לרחוב הראשי של המזרח התיכון החדש. כי ברגע שסעודיה בפנים – זה כבר לא "שלום". זו הכרזת סגירת הבאסטה של היוזמה הסעודית מ-2002. כלומר סוף רשמי לקונספט של ״קודם הפלסטינים – אחר כך העולם הערבי״. ולמה זה חשוב כלכלית? כי השקעות לא מחכות להסכמים– הן מחכות לגבולות פתוחים.
אם זה יקרה – ישראל תמצא את עצמה בוקר אחד עם גישה לשוק של מאות מיליונים, נתיבי מסחר חדשים, ומעמד של מדינה שחותמת הסכמים עם מישהו שעד לא מזמן – לא דיבר איתה אפילו מתחת לשולחן.
וברגע שסעודיה פותחת דלת – אחריה תבואנה עומאן, אינדונזיה, מאלזיה. כל השווקים שעד היום היו סגורים לשבבים ישראלים, לעגבניות מגדרה, ולסטארט-אפים מהרצליה.